<h1>שבלי הלקט סימן ל"א</h1>
<h2>דף נד:</h2>
ומקום שאין שם ספר תורה ויש שם חומשין כעין שלנו, אם מותר לקרות בהן בעשרה ולברך לפניה ולאחריה כספר תורה. דבר זה שאל אחי ר' בנימן נר"ו לה"ר מאיר, והשיב לו בכתב גלילי ידיו. על עניין קריאת הספר, אשכול הכופר, יורנו אמרי שפר, כי מה נאמר ומה נספר, ואם באנו לאסור נאסור רוב קריאות התורה, דהא קיימא לן כל ספר שלא עובדו גוילין שלו לשמן פסול, כדאיתא בגיטין פרק הניזקין [נ"ד ע"ב]. והכי נמי כל ספר שאינו תפור בגידין פסול, כדאמרינן גבי מגילה במסכת מגילה [י"ט ע"א], נקראת ספר ונקראת איגרת, נקראת ספר, שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה כספר. אלמא ספר תורה שתפרו שלא בגידין פסול. וכמה שאר פיסולין אית בהו על רוב עוונותינו, ואנו קורין בהן ומברכין לפניה ולאחריה, משום עת לעשות ליי' הפרו תורתך (תהלים קי"ט, קכ"ז) כדאיתא בתמורה [י"ד ע"ב] גבי דברים שבעל פה שאי אתה רשאי לכותבן, וניתנו ליכתב משום עת לעשות ליי', כדי שלא תשתכח התורה. הכא נמי אע"ג דלאו כהילכתא עבידן נקרי בהו, דמה לי פיסולא חדא מה לי תרי פיסולי, דהיכי נעביד. לא לקרי כלל הא כתיב (שמות ט"ו, כ"ב) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו [ב"ק פ"ב ע"א] אין מים אלא תורה, עמדו ותיקנו שלא יעמדו ג' ימים בלא תורה. הרי שאין לנו לעמוד ג' ימים בלא קריאת תורה היכא דאיפשר לן. וכי תימא ניקרי ולא נברך, תא חזי כמה עונשו גדול שלקורא קריאת חובה בלא ברכה, שראוי לבוא חורבה על שונאיהן שלישראל על זה, דכתיב (ירמיה ט', י"א) מי חכם ויבן את זאת וגו', על מה אבדה הארץ וגו', ויאמר יי' על עזבם את תורתי, ואמ' [ב"מ פ"ה ע"ב] על שלא בירכו בתורה תחילה. אם כן היכי נעביד. לא ניקרי, הא מיחייבינן למקרי, נקרי ולא נברך, ראה כמה עונשו גדול שלקורא קריאת חובה בלא ברכה. וכי תימא כיון דלא איפשר למקרי ככל מצוותה וכהילכתה לא רמי עלן חומרא, אם כן נאסור רוב קריאות שבגולה שהרי לא נעשו כהילכתן. אלא כי היכי דקרינן בהנהו אע"ג דלא עביד כמצוותן, הני נמי לא שנא. ותא חזי, מהני הפטרות דמפטרינן בהו, וההיא קריאה תיקנוה חכמים [מגילה כ"א ע"א] לאפטורי בשבתות ובימים טובים ובתעניות. והנה בכל קהילות הקודש שבארץ מערב ובכל גלילות ישמעאלים ובאיסקיליאה כולהו מפטרי בספרי הפטרות גלולות, ואנן מפטרינן בהני שהן כשאר חומשין שלנו ומברכין ואין ממחה בידן. ומאי שנא הני מהני. אילו ואילו דברי אלהים חיים הן וכולהו כתבי הקודש נינהו. וכי היכי דעל האי קריאה סמכינן ומברכינן הם הכי נמי על האי נסמוך ונקרי ונברך משום עת לעשות. וקריאת על פה לא מיקריא ההיא קריאה, דנימא אע"ג דכתיבי כמאן דלא כתיבי דמי, וניהוי כדברים שבכתב שאי אתה רשאי לאומרן על פה, הא ליתה, ממה נפשך כתובים נינהו כל היכא דכתיבי, אע"ג דלא כתיבי כמצוותייהו. וגדולה מזאת אנו עושין בכל יום שאנו קורין כמה פרשיות שבתורה על פה, ולא תהא זאת כזאת. והחכם שאמר לקרות כל הפרשה כולה בהני חומשין דידן באדם אחד בשעת הדחק ולברך לפניה ולאחריה, מה לי חד ומה לי שבעה. אי שרינן למיקרי בחד נישרי לכולהו, אי אסרינן לשבעה לחד נמי ניתסר. אלא לא שנא. ומה שאמרו חכמים [גיטין ס' ע"א] אין קורין בחומשין מפני כבוד הציבור, לאו בחומשין דידן מיירי, אלא בספרי חומשין שלחמשה חומשי תורה, והם ספר תורה באנפי נפשיה גלולים, ואמטול הכי אין קורין בהן מפני שגנאי הוא לציבור, שאין להם ספר תורה שלם, על כן אמרו מפני כבוד ציבור. ובודאי משם איכא למגמר שריותא להני דידן, דמה התם אע"ג דלא הוי כולי ספר שלם כדבעי למהוי לית ביה פיסולא אלא משום כבוד ציבור, הני דידן נמי לא שנא ובשעת הדחק שאני. ושוכני סנה לעתירתינו יפנה, וטרם נקרא יענה, ובפקודיו ישית בפינו מענה, וישכילנו ויצליחנו בכל אשר נפנה. וה"ר אביגדור כהן צדק השיב על זאת התשובה. אשר כתב החכם שמותר לקרות בחומש ולברך, איני רואה דבריו, כי לא ניתנה תורה ליכתב אלא בגיליון כמו ספר תורה המונח בארון שכתבה משה רבינו, דמוכח בבבא בתרא פירקא קמא [י"ג ע"ב], שבגיליון היתה כתובה. ומה שאין חוששין עכשיו בכמה סיפרי תורה שאינן כתובין כהלכתן ואינן תפורין בגידין, ואין נמנעין מלברך עליהן, אינה ראייה, דבירושלמי דמגילה [פ"א הי"א] מוכח, דיש חילוק בין גויל לקלף לעניין מניין דפין, הילכך לפי המנהג יש לומר, כשם שהן חלוקין בזה לעניין מניין דפין הלכה למשה מסיני, הכי נמי בשאר דקדוקי ספר תורה בכתיבתה ותפירתה שאין נוהגין בקלף אלא בגויל. לפיכך אין נמנעין מלקרות עליהן ולברך עליהן. וההיא דפרק הניזקין [גיטין ס' ע"א], מהו לקרות בחומשין, פירש רבינו שלמה זצ"ל, שהן עשויין כהילכתן בגיליון, ואין להביא ראייה משם. וסדר הפטרות שמנהג לכתוב שלא בגיליון אין עניינה לכאן, דהפטרה לאו חובה כולי האי לגמרי כקריאת ספר תורה. תדע דקטן מפטיר. אבל בקריאת ספר תורה דחובה, שמברכין עליה, ונתן לנו את תורתו, אין לברך אלא אם כן נכתבה באותו עניין שניתנה ליכתב. ואותו טעם שמזכיר לשם בפרק הניזקין, עת לעשות ליי' הפרו תורתך, אינו אלא לעניין קריאה ולא לעניין ברכה, דהא קיימא לן [ברכות ל"ג ע"א] כל המברך ברכה לבטלה עובר משום לא תשא. וכן יש לומר בההיא דתמורה פרק שני [י"ד ע"ב], אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות, משום דחזו דשר שכחה שכיח התירו לכתוב ולקרות כדי ללמוד ולא תשתכח תורה שבעל פה. עד הנה תשובת הרב. ובשם רבינו שלמה זצ"ל מצאתי אנשים הרגילים לקרות בספר חומש בעשרה במקום ספר תורה, אין רוח חכמים נוחה בהם. ור' אוסר לעשות כן, שאפילו בספר תורה גמור שאינו עשוי כתיקון חכמ', שאינו תפור בגידין, ושאין ריוח בין שרטוט לשרטוט אסרו לקרות בו, כל שכן דאסור לקרות בחומש. והמקיל בזה לא נכון לו שמוציא שם שמים לבטלה.
